פרשנות
בחירות האמצע: תמונת מצב
בית הנבחרים, הסנאט ותשעה מירוצים שצריך להכיר לפני 3 בנובמבר.
רותם אורג-קליסקי1 בנובמבר 2026 · פורסם במקור ב־X
כולנו עוד מתאוששים מהבחירות אצלנו ומנסים להבין מה ילד יום, אבל בחירות האמצע מתקרבות בצעדי ענק: ב-3 בנובמבר יצביעו האמריקאים האחרונים שטרם עשו זאת ויבחרו את הקונגרס ה-120 של ארה"ב.
בבית הנבחרים הנחת המוצא המקובלת היא שהרפובליקנים צפויים להפסיד את הרוב (הדחוק ממילא שלהם) בשל שילוב של יוקר מחיה מאמיר, המלחמה באיראן שאינה פופולרית ופרויקטי השיפוץ שמבצע הנשיא ברחבי וושינגטון. השאלה המרכזית היא בכמה: האתר RealClearPolitics (שבקרב ממוצעי הסקרים נחשב לנוטה ימינה) מעריך שלדמוקרטים יש 192 מושבים בטוחים לעומת 156 בלבד שבטוחים לרפובליקנים, 15 מושבים "סבירים" לדמוקרטים לעומת 12 שנחשבים "סבירים" לרפובליקנים, ולא פחות מ-20 מושבים שנוטים לדמוקרטים לעומת 14 בלבד שנוטים לרפובליקנים - כאשר בסך הכול 26 מושבים ברחבי המדינה נחשבים לתחרותיים באמת, ושסיכויי ההצלחה של שני המועמדים בהם הם פחות או יותר שווים.
בחישוב מהיר אפשר לראות שגם אם הדמוקרטים יפסידו את כל המושבים התחרותיים ולא ינצחו באף מושב נוטה או "סביר" לרפובליקנים, האחרונים יזכו ב-208 מושבים בלבד ויצטרכו לנצח בעוד עשרה מושבים שנחשבים נוטים לדמוקרטים - וזה אולי לא בלתי אפשרי, אבל דורש הצלחה מסחררת של מפלגת השלטון.
אני קצת חשדני כלפי הסקרים (גם אצל RCP) ובאופן חריג אתן הערכה, אבל שמרנית: התוצאות הסופיות יהיו לטובת הדמוקרטים בהפרש בינוני-גבוה, כלומר מספר עם קידומת 2 (לצורך העניין: 230-205 לדמוקרטים).
למה הערכה שמרנית? אנחנו יודעים שלסקרים יש נטייה להעריך בחסר את כוחם של הרפובליקנים (אם כי, יש לציין, בעיקר כאשר טראמפ is on the ballot) ויש שתי סוגיות מרכזיות שעשויות לשחק לטובת הרפובליקנים: הגירה, שם הנשיא הצליח לעמוד בהבטחתו לסגור את הגבול (ואירועי גירוש או כליאה של מהגרים חוקיים, שתפסו כותרות במשך שבועות ב-2025, ירדו מסדר היום התקשורתי), ומלחמת התרבות, שלמרות שהדמוקרטים נמנעים ממנה בכל מחיר ומתמקדים בקמפיין "החיים עצמם" לרפובליקנים יש סיבה טובה להעלות את הנושא מחדש.
ולכן האירוע הפוליטי האמיתי הוא בסנאט, שם צירוף הנסיבות, יחד עם העובדה שמדובר במחזור סנאט שבו הרפובליקנים נאלצים להגן על יותר מושבים, מציב אותם בעמדה חיובית למדי להתחזק - אם כי כדי להבטיח רוב הם צריכים ארבעה נצחונות "נטו" (כדי להשתלט על סדר היום והוועדות) ורוב יציב דורש חמישה ניצחונות "נטו", כדי לנטרל התנגדויות מצד ג'ון פטרמן (פנסילבניה). בפוסט הזה אסקור כמה מהמירוצים המרכזיים (אבל הפעם לא אתן הערכה), כולל מה צריך לדעת עליהם.
1. אלסקה
על הבחירות המיוחדות באלסקה כבר כתבתי השבוע, בין המועמדת הדמוקרטית מארי פלטולה לבין הסנאטור המכהן דן סאליבן (לפי RCP פלטולה מובילה ב-1.2% בממוצע, וב-3.8% לפי נייט סילבר). למרות שמדובר במדינה רפובליקנית עמוקה, היא כבר בחרה סנאטורית מתונה, ליסה מרקאוסקי, שמצביעה בעקביות נגד טראמפ בשורת סוגיות מפתח, ופלטולה - שמריצה קמפיין שמרני למדי, כולל בסוגיות הגירה ונשיאת נשק - כבר כיהנה כחברת קונגרס מטעם אלסקה.
תחקיר של הניו יורק טיימס טען שמחנה פלטולה גייס אדם אחר ששמו דניאל סאליבן כדי לבלבל בוחרים. טראמפ קרא להוריד את פלטולה מהפתק, ומשרד המשפטים דרש מאלסקה לפסול את התוצאות אם סאליבן יפסיד. ממשלת המדינה, הרפובליקנית, דחתה את הדרישה אבל פתחה בחקירה האם פלטולה אכן התערבה.
2. טקסס
אחד המרוצים המעניינים ביותר בסבב הזה: הדמוקרטים כבר למודי אכזבות בטקסס, גם ממועמדים צעירים וכריזמטיים (ד"ש מבטו או'רורק), אבל הפעם יכול להיות שלג'יימס טלריקו יש יתרון משמעותי על יריבו קן פקסטון. פקסטון, התובע הכללי של טקסס, הודח על ידי הקונגרס של מדינת טקסס (הרפובליקני) בשורת האשמות בשחיתות, כולל גניבה של עט יוקרתי, והוא בתהליכי גירושים מאשתו - ואילו הניסיונות של הרפובליקנים לשוות לטלריקו דימוי של "משוגע" (כולל טענה לפיה במהלך שפעת טלריקו אושפז בבית חולים לפגועי נפש) מצליחים פחות: לפי RCP טלריקו מוביל על פקסטון ב-1.8% ולפי סילבר ב-2.9%.
בבחירות לנשיאות טקסס, עם 40 האלקטורים שלה, היא הגביע הקדוש של הדמוקרטים, אבל גם ניצחון בבחירות לסנאט עשוי לסמן כיוון חיובי ארוך-טווח מבחינתם: טקסס היא מדינה צעירה יחסית (36.2 גיל חציוני לעומת 39.5 בארה"ב) עם 40% היספנים, שתי אוכלוסיות שנדדו לרפובליקנים בבחירות האחרונות.
3. קנזס
בפעם האחרונה שקנזס שלחה סנאטור דמוקרטי לוושינגטון דונלד טראמפ עוד לא היה בחיים, ונראה שהפעם הדמוקרטים עשויים לעשות היסטוריה. אדם המילטון, כומר העומד בראש הכנסייה הגדולה בקנזס, מוביל על הסנאטור המכהן רוג'ר מרשל (3.9% לפי סילבר, לא מצאתי ממוצע של RCP).
בין הסיבות לכניסתה של קנזס למשחק: העלייה במחירי הדלק, ובפרט מחירי הדיזל, שפגעה מאוד במגזר החקלאי בקנזס (והובילה את טראמפ להודיע על תוכנית סיוע בגובה 8 מיליארד דולר), והסכם ייבוא הבשר מארגנטינה, שיש הערכות שפגע בתעשיית הבשר המקומית.
4. איווה
"מדינת עין הנץ" היא אחת הנקודות הבטוחות (יחסית) של הרפובליקנים, כאשר במקום הסנאטורית הפורשת ג'וני ארנסט מתמודדת חברת הקונגרס הרפובליקנית אשלי הינסון, ומולה ג'וש טורק, חבר בית הנבחרים של מדינת איווה. התחרות בין השניים צמודה מאוד - הינסון מובילה ב-0.5% לפי RCP, וטורק ב-0.9% לפי סילבר.
5. מישיגן
אולי המרוץ שתפס הכי הרבה תשומת לב בישראל, בשל המועמדות של ד"ר עבדול אל-סעיד, לשעבר נציב הבריאות של מחוז וויין, מול חבר הקונגרס לשעבר מייק רוג'רס. הלובי הפרו-ישראלי ולאחרונה גם יריבתו של אל-סעיד מהפריימריז, היילי סטיבנס, התגייסו כדי לנסות לעצור את אל-סעיד (הגם וסטיבנס באופן מרומז יותר ומבלי לקרוא פומבית להימנע מלהצביע לו), שבינתיים שומר על יתרון גדול יחסית (3.9% לפי סילבר, 3.5% לפי RCP).
באופן מעניין, לפעמים נראה שאל-סעיד מנהל שני קמפיינים שונים: כשהוא בשליטה, הקמפיין שלו ממוקד בסוגיות "החיים עצמם" ובראשן יוקר מחיה וביטוח בריאות, ומנסה להוכיח שרוג'רס יהיה כלי שרת בידי טראמפ בסנאט. אבל כשהוא נשאל על נאמנותו לחוקה (למרות שהוא אזרח אמריקאי), על הגינוי שלו לאחים המוסלמים או על יחסו לישראל, הוא נוטה להתבטא לא רק בנחרצות אלא לפעמים ממש בתקיפות, עד כדי כך שגם ב-Pod Save America - שלא רק תומכים בו כמועמד אלא גם רואים בו חבר ברמה האישית - אמרו שהסגנון התקיף הזה, שמתפרץ ממנו סביב כמה סוגיות ספציפיות, מרחיק ממנו בוחרים שהוא צריך להבטיח את תמיכתם. אפשר להניח שככל שירבו אירועים שיגררו את אל-סעיד לנושאים האלו, הסיכוי שלו להרחיק ממנו בוחרים מתנדנדים גדל.
6. מיין
אחרי כניסתו של גרהאם פלאטנר ופרישתו, המירוץ במיין ירד קצת מסדר היום התקשורתי, אבל הוא עדיין צמוד ביותר: סוזן קולינס, הרפובליקנית המכהנת כבר 36 שנים ושותפתה של מרקאוסקי ל"אגף המתון" במפלגה, מפגרת אחרי טרוי ג'קסון, לשעבר נשיא הסנאט של מיין, ב-1.4% (לפי RCP) וב-2.5% לפי סילבר.
ג'קסון אולי לא מפלרטט עם אנטישמיות כמו פלאטנר, אבל הוא אמר בכמה הזדמנויות שישראל מבצעת רצח עם בעזה ושלעולם לא יצביע בעד סיוע לישראל, והעובדה שלא מדובר בכחול-שיער מקולומביה אלא בחוטב עצים שמרן יחסית מאמריקה הכפרית מלמדת משהו על אובדן האחיזה של ישראל בקרב מעמד הפועלים.
7. אוהיו
"מדינת השחמט" לשעבר, שהייתה ה-מדינה המתנדנדת בין 1960 ל-2020, פנתה בחדות לרפובליקנים בעשור האחרון, אבל עכשיו נראה שהיא בהישג ידם של הדמוקרטים: הסנאטור לשעבר שרוד בראון מוביל על הסנאטור המכהן ג'ון האסטד (ב-2.6% לפי RCP וב-3.1% לפי סילבר), שמונה במקום ג'יי די ואנס בתחילת 2025. גם במירוץ למושלות אוהיו, איימי אקטון הדמוקרטית מובילה בהפרש קל על ויווק ראמאסוואמי הרפובליקני. אם שניהם ינצחו, יכול להיות שהדמוקרטים יקראו זאת כקריאת כיוון ל-2028 וינסו להחזיר את אוהיו למעמד של מדינה מתנדנדת.
8-9. צפון קרוליינה וג'ורג'יה
למרות ששתיהן מדינות מתנדנדות מובהקות - ושתיהן הצביעו לטראמפ ב-2024 - המועמדים הדמוקרטיים מובילים בהן בבטחה, כאשר בג'ורג'יה ג'ון אוסוף (שנחשב מועמד חזק לנשיאות ב-2028) מוביל בהפרש של 8.2% לפי RCP ו-10.4% לפי סילבר, ובצפון קרוליינה רוי קופר (אולי פחות כריזמטי מאוסוף, אבל על הנייר מתאים יותר לרוץ כנשיא כיוון שהוא שמרן יותר ונוצרי) מוביל בהפרשים דו-ספרתיים בשני המדדים.
על המשמעויות, הציפיות וההתפתחויות לקראת המרוצים עצמם - אכתוב בפוסט הבא.
מקורות
הדעות בטור הן של הכותב. מתפרסם באישורו.




























